יותר נמוך מדובי גל.

ימים משונים מעט עוברים על כוחותינו לאחרונה.
לא יצאתי מפתח חדרי (החמ”ל, יש לציין) ב-24 השעות האחרונות, זולת עניינים זניחים דוגמת מקלחת וקפה.
המסגרת הזו של לימודים בבית מטריפה לי את הדעת.
אמנם אני לא צריכה לקום בשש (השבח לאל), אני יכולה לשבת כל היום בפיג’מה עם הרגליים על הכסא (אחת מההנאות הקטנות של חיי), ולשתות כמה קפה שמתחשק לי (כבר סגרנו שאני אאסף אל אבותיי בגיל 30), אבל מתחיל להמאס לי מזה. כבר חודש שאני ככה, וזה יימשך עד סוף החודש (לפחות).

עד כאן טרוניות להבוקר.

בבקרים כאלה, כשאני מתעוררת הפוכה עד כדי לא לזכור איפה הנחתי את צנצנת הקפה (כבר שנה כמעט לא זזה מילימטר), ובעיקר כשהבאסה מתחילה לפחות בלילה הקודם, חובה להקדיש מחשבה למה שיפתח את הבוקר. מוזיקלית, אני מתכוונת.
זה צריך להיות משהו אופטימי (רחמנא ליצלן)/ שמח/ רועש, כדי שהיום יואיל בטובו להזיז את עצמו לכיוון חיובי ולהשתפר.

עם רועש יש לי בעיה הבוקר, שכן ספל קפה אחד טרם סידר לי את הראש.
אז בחרתי בשיר מקטגוריית “אופטימיות”, שיהיה.
מישהי יקרה לליבי פעם צטטה לי ממנו, כשהייתי בבאסה אמיתית ולא באסת-לימודים (אם כי זכורה לי גם הגדרה יפה שלה ללימודים- “חרא קטן ועיקש”. מדהים עד כמה זה מדויק לפעמים). והיום בחרתי להתחיל איתו, ולקוות לטוב.

עכשיו ללמוד, לחשוב חיובי ולפנטז על כמה ימים מתחת למזגן אצל ההורים, תוך פחות משבוע.
תחזיקו מעמד.

Advertisements

One Response to “יותר נמוך מדובי גל.”

  1. davecom Says:

    שיר יפה ( : להחזיק מעמד.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s


%d bloggers like this: